ATP (ראשי תיבות של Adenosine Triphosphate; אדנוזין טרי-פוספט, בעברית: אדנוזין תלת-זרחתי) הוא נוקלאוטיד, סוג של תרכובת אורגנית, המאפשרת נשיאת אנרגיה בתא ולכן בעל חשיבות עליונה בכל היצורים החיים.

בתאים איקריוטיים רוב ה-ATP מיוצר על ידי המיטוכונדריה, מאדנוזין דו זרחתי וקבוצת זרחה בתהליך הזרחון החמצוני.

ה-ATP אינו יכול לעבור מתא לתא.

RNA (ראשי תיבות באנגלית של ribonucleic acid, חומצה ריבונוקלאית; בתעתוק לעברית: רנ"א. לעיתים גם אר-אן-איי) היא מולקולה פולימרית, המורכבת מיחידות של נוקלאוטידים. ל-RNA תפקיד מרכזי במגוון תהליכים ביולוגים, בתהליכי תורשה, ביטוי ותרגום של המידע הגנטי. בחלק מהנגיפים הגנום כולו מקודד במולקולות RNA.

תאוריות מודרניות משערות כי ה-RNA היה ראשון החומרים התורשתיים.

אקטין (באנגלית: Actin) הוא חלבון בעל תפקיד מרכזי בשלד התא. יחידות רבות של אקטין מתחברות ליצירת פולימר, סיב סלילי הקרוי גם מיקרופילמנט. סיבי האקטין יוצרים רשת בתאים האיקריוטיים. לסיבי האקטין מספר תפקידי מפתח בתא:

• תמיכה מכנית בקרום התא.
• קביעת צורת התא.
• תנועת התא.
• השתתפות בסוגים מסוימים של צומתי תאים.
• מתן אפשרות להעברת ציטופלזמה מתא לתא.
• כיווץ התא בזמן חלוקת התא.
• בתאי השריר, השתתפות בכיווץ התא יחד עם מולקולות מיוזין.

בציטוזול נמצא האקטין קשור למולקולות ATP בעיקר, אבל יכול להיקשר גם ל-ADP. הקומפלקס של מולקולת האקטין עם מולקולת ATP יוצר פולימר בצורה יעילה ומתפרק בצורה איטית. לעומתו, הקומפלקס אקטין-ADP מתפרק בצורה יעילה ויוצר פולימר בצורה איטית.

אקטין הוא אחד החלבונים הנפוצים ביותר בתאים איקריוטיים וריכוזו הוא סביב ה-100 מיקרומולר. בנוסף, הוא אחד החלבונים שהשתמרו ביותר מבחינה אבולוציונית. לדוגמה, ההבדל ברצף החלבון בין אצה לאדם הוא לא יותר מ-5%.

מוֹלֵקוּלָה (מלטינית: Molecula - מסה קטנה; בעברית גם פְּרֻדָּה^[3]) היא קבוצת אטומים, המחוברים ביניהם בקשר כימי חזק, כגון קשר קוולנטי.