מקור השם מחומצה ריבונוקלאית ומהמילה soma מיוונית שמשמעה "גוף") הוא "בית החרושת" לחלבונים של התא החי. מאחר שכל החיים המוכרים לנו מבוססים על פעולת חלבונים לריבוזום יש חשיבות מכרעת על חיי התא והאורגניזם כולו. בכל אחד מתאי גוף האדם כמיליון ריבוזומים, ובתאי הכבד - כחמישה מליון.

ביולוגיה (אנגלית: Biology, מלטינית: תורת החיים) היא ענף של המדע, העוסק בהרכבו של עולם החי, במקור החיים, ברבגוניותם, בהתנהגותם של היצורים החיים, וביחסי הגומלין בינם לבין עצמם ובינם לבין סביבתם. המונח הוגדר לראשונה על ידי חוקרי הטבע ז'אן-בפטיסט דה לאמארק וגוטפריד ריינהולד טרוויראנוס בתחילת המאה ה-19.

אורגניזם, או בעברית יצור, הוא כל דבר חי המשתייך לטבע ומסוגל להתקיים ולהתרבות בכוחות עצמו ולבצע חילוף חומרים. בהגדרה אחרת, כל מה שיש בו תא אחד לכל הפחות. אורגניזם הוא פרט בדיד שגדל, מתפתח ועל פי רוב גם מתרבה.

האורגניזם מקיים במהלך חייו במו גופו את פעילויות החיים של המין אליו הוא שייך. חלק מהאורגניזמים (למשל אלמוגים ודבורי דבש) לא יכולים להתקיים בצורה עצמאית, אלא רק כחלק ממושבה.

האורגניזמים משפיעים על סביבתם בצורות שונות (חילופי גזים, הפרשות וכו'). בתוך גופו של אורגניזם מתקיימת הומאוסטזה (תנאים מסוימים שנמצאים בתוך גופו של אורגניזם, זוהי הסביבה הפנימית של האורגניזם).

כל האורגניזמים מתחלקים לשלוש על ממלכות: אוקריוטים, חיידקים אמיתיים וחיידקים קדומים.

בביולוגיה, אברונים הינם מבנים המוקפים בקרום, בעלי צורה ותפקיד אופייניים, המצויים בציטופלסמת התא. האברונים מחולקים ל"מדורים" בתוך התא (מידוּ‏ר).

אברונים קיימים כמעט באופן בלעדי בתאים איקריוטיים. בייצורים פרוקריוטיים (חיידקים) מתבצעות רוב הפעולות שאותן מבצעים האברונים ביצורים האיקריוטיים, אלא שבמקום להתרחש באזור מתוחם המוקף בקרום, הן מתרחשות בציטופלזמה עצמה.

סוגי האברונים הנמצאים בתאים השונים זהים באופן עקרוני, עם הבדלים קלים בין הממלכות הטקסונומיות השונות; בייצורים המבצעים פוטוסינתזה, למשל, - צמחים, אצות וחיידקי ציאנובקטריה - קיימים אברונים המסייעים בתהליך זה.

מספרם של האברונים מותאם לעתים לסוג התא ולתפקידו באורגניזם (במקרה של יצורים רב-תאיים). כך, למשל, מספרם של המיטוכונדריה בתאי שריר בגופם של בעלי חיים גדול ממספרם בתאים אחרים, כיוון שתאים אלו זקוקים לאנרגיה רבה, אותה מספקים המיטוכונדריה.

דוגמאות לאברונים:

• גרעין התא - הגרעין מרכז בתוכו את החומר התורשתי (כרומוזומים המורכבים מ-DNA).
• מיטוכונדריה - בהם מיוצרת אנרגיה בתהליך הנשימה התאית.
• כלורופלסט - אברון המצוי בתאי צמח; בו מתרחש תהליך הפוטוסינתזה.
• רשתית תוך פלסמית - רשת קרומית עליה מסונתזים חלבונים המיועדים למיקום על גבי קרום התא, ובתוכה מעובדים חלבונים וסוכרים שונים.
• חלולית - מצוי בתאי צמח; תפקידו לרכז מים ומומסים.
• גולג'י - בו עוברים חלבונים גליקוזילציות (הוספת סוכרים) או עיבוד של הסוכרים שכבר הוספו להם.
• ליזוזום - בו מפורקים חלק מחלבוני התא.

גרעין התא הוא אברון הנמצא בתאים האיקריוטיים. הגרעין מכיל את רוב רובו של החומר התורשתי בתא, המאורגן במולקולת הסליל הכפול של ה-DNA. ה-DNA "מלופף" סביב חלבונים כדוריים הנקראים היסטונים היוצרים מבנה הנקרא כרומוזומים.‏‏^[1] כרומוזומים אלו מצויים בגרעין התא וכלל הגנים המצויים בכרומוזומים אלה מהווים את הגנום. תפקידיו של הגרעין כוללים שמירה על שלמותם של הגנים המצויים בו וכן בקרה על ביטוי גנים אלו בכל תא ותא.

חומצות גרעין הן תרכובות אורגניות המצויות בכל התאים ואשר מהוות את החומר התורשתי של כל יצור חי בטבע. חומצות הגרעין מאפשרות העברת תכונות מיצור לצאצאיו (תורשה); בנוסף מכילות חומצות הגרעין הוראות לבניין התא והיצור (האורגניזם).

DNA (ראשי תיבות באנגלית של Deoxyribonucleic Acid, חומצה דאוקסיריבונוקלאית; לעתים בתעתוק שגוי לעברית: דנ"א התעתוק הנכון הוא די-אן-איי) היא מולקולת ענק של חומצת גרעין המורכבת ממיליוני זוגות נוקליאוטידים היוצרים סליל כפול, המכילה את כל המידע התורשתי לבנייתם של כל החלבונים בתא, אצל כל האורגניזמים הידועים, החל מחיידקים ועד לבני אדם, ואף בחלק מהנגיפים. ה-DNA מושווה לעתים תכופות למערכת תוכניות, מרשם או קוד מכיוון שהוא כולל את ההוראות הנחוצות לבניית רכיבי התא כמו חלבון או מולקולת RNA. כל מקטע משמעותי ב-DNA המכיל מידע לבניית חלבון או הוראות בקרה נקרא גן. רצף הבסיסים המרכיב את מולקולת ה-DNA מקודד גנים שונים.

ה-DNA מורכב מארבע אבני בניין - תת-יחידות של בסיסים חנקניים (נוקלאוטידים) - שמחולקים לשני זוגות קבועים פורינים ופרימידינים שיוצרים קשר מימני רק זה עם זה; אדנין (A) עם תימין (T), וגואנין (G) עם ציטוזין (C). אלפים עד מיליארדים של זוגות בסיסים כאלה ^[1] מרכיבים את ה-DNA ויוצרים סליל כפול. הסליל הכפול ארוז בצורה קומפקטית במבנה של כרומוזומים.

גילוי מבנה ה-DNA נזקף לזכות המדענים ג'יימס ווטסון האמריקאי ופרנסיס קריק הבריטי בשנת 1953. הזוג אף זכה בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה על הגילוי בשנת 1962, יחד עם מוריס וילקינס. בדיעבד התברר שעבודתם התבססה, במידה רבה, על עבודתה של המדענית רוזלינד פרנקלין, עמיתתו של וילקנס, שנפטרה לפני קבלת הפרס

נוקלאוטידים (Nucleotide) הם קבוצה של תרכובות אורגניות. הנוקלאוטידים מופיעים בכל היצורים החיים ומרכיבים, בין השאר, את החומר התורשתי.

מקור המילה נוקלאוטיד הוא במילה הלטינית Nucleus, שפירושה "גרעין". בכל היצורים האיקריוטיים החומר התורשתי, המורכב מנוקלאוטידים, מצוי בגרעין התא.

אסקלפיוס (ביוונית: Ἀσκλήπιος, בלטינית: Aesculapius) היה אל הרפואה של היוונים והרומים. בזכות יכולת הרפואה האלוהית שלו הקים אסקלפיוס את המתים לתחייה ובכך צמצם את הפער בין בני האדם לבין האלים.

אסקלפיוס היה תלמידו של הקנטאור כיירון וממנו למד רפואה ואף איך להחיות מתים, זאוס שהתרגז מכך שבן תמותה מתערב בפעולתם של האלים בנושאי חיים ומוות הרגו על ידי מכת ברק.

בפולחן אסקלפיוס, שרווח מאוד ביוון העתיקה, היה חלק נכבד גם לבתו היגיאה, אלת הבריאות שאליה נלווה גם אחיה, טלספורוס. ידוע שהיו קיימים כמה מאות היכלי אסקלפיוס שאליהם נהרו מאות חולים אשר ביקשו תרופות מכוהניו.

על פי אפלטון, מלותיו האחרונות של סוקרטס, היו "העלו קורבן לאסקלפיוס".

אקטין (באנגלית: Actin) הוא חלבון בעל תפקיד מרכזי בשלד התא. יחידות רבות של אקטין מתחברות ליצירת פולימר, סיב סלילי הקרוי גם מיקרופילמנט. סיבי האקטין יוצרים רשת בתאים האיקריוטיים. לסיבי האקטין מספר תפקידי מפתח בתא:

• תמיכה מכנית בקרום התא.
• קביעת צורת התא.
• תנועת התא.
• השתתפות בסוגים מסוימים של צומתי תאים.
• מתן אפשרות להעברת ציטופלזמה מתא לתא.
• כיווץ התא בזמן חלוקת התא.
• בתאי השריר, השתתפות בכיווץ התא יחד עם מולקולות מיוזין.

בציטוזול נמצא האקטין קשור למולקולות ATP בעיקר, אבל יכול להיקשר גם ל-ADP. הקומפלקס של מולקולת האקטין עם מולקולת ATP יוצר פולימר בצורה יעילה ומתפרק בצורה איטית. לעומתו, הקומפלקס אקטין-ADP מתפרק בצורה יעילה ויוצר פולימר בצורה איטית.

אקטין הוא אחד החלבונים הנפוצים ביותר בתאים איקריוטיים וריכוזו הוא סביב ה-100 מיקרומולר. בנוסף, הוא אחד החלבונים שהשתמרו ביותר מבחינה אבולוציונית. לדוגמה, ההבדל ברצף החלבון בין אצה לאדם הוא לא יותר מ-5%.